מצלמה ישנה מהוללת
נעמדה על רגלים שלוש,
מתוכה, קליק וקלק, מתקבלת
תמונת איש בעל צלם אנוש
על גבי תפאורה המהללת
את הנוף המוכן לו מראש.

האחד מצטלם על ונציה,
השני מחבק את מון בלן,
השלישי במבט מלא עצב
במרפק על טור איפל נשען.

לפעמים זה פורטרט לתפארת,
לפעמים זה צילום של דרכון
שהאיש, בצורה קצת מוזרת,
מסתכל מתוכה כדרקון.

עף הזמן ואיננו,
כי שום קסם וכח
לא ימנע את ימינו
מלעוף ולברוח.
זאת יכול רק, הבינו,
הצלם האמן,
את זרועו רק מרים הוא
ועוצר את הזמן.

בקיצור, לא לנוע,
לחייך, זהו זה!
רק טבעי, לא מתוח,
הזרועות, החזה,
לא למשוך בכתפיים,
לישר את הראש,
זהו זה, אחת, שתיים,
לא לנוע, שלוש!

מי מופיע פה? גברת רבקה,
איזה יופי את, איך את נראית!
ובלי עין הרע! ישמרך!
תעשה לי ממני פורטרט,
ותתאים לי לזה איזה רקע
שעליו אני קצת אתבלט.

תצטלמי במטוס? חוסר טעם!
תצטלמי בסירה? זה ישן!
בתור נימפה? הייתי כבר פעם.
בתור בנק? זה אני כל הזמן!
אז אולי תעמדי פה על רקע
של הרים, כמו וילהלם טל?
לא, לא, לא! מה לבחור לך, רבקה?
דבר מה קל וטבעי,נטורל

כן, טבעי ובלי רעש,
למשל, לו המצאת
שאצא מהר געש
ברכיבה על רקטה
ועל חוף הריביירה
שאשב לי אולי
בצורת ביידרה
עם קרנף לרגלי.
בקיצור: לא לנוע...

לצילום השני נזנקה,
זו הפוזה, תהיי מוכנה!
ובינתיים לא אתאפקה
ואגידה לך באמונה:
כי חבל, הו רבקה, רבקה,
שאני לא איתך בתמונה.

אם איתי בתמונה פה נשארת
מי היה מצלם? הו רבק!
זוהי כל הטרגדיה דל ארטה,
זה גורל האמן, אין ספק!

אם אפילו יאהב את רבקה
הוא מוכרח לוותר, זו אמת,
כי באם הוא אותה יחבקה
מי ינציח אותה בפורטרט?

מי ינציח אותה
לרגלי עמוד שיש
בעמדה עם חתן
כמו נימפה עם תיש,
או על חוף הריביירה
בלכתה עם הטף
בצורת ביידרה
נשואה לקרנף?

לחייך, לא לנוע,
כך יאמר הצלם,
רק טבעי, לא מתוח,
זה מנהג העולם.
לא למשוך בכתפיים,
ליישר את הראש,
זהו זה! אחת, שתיים,
לא לנוע, שלוש!
ביצועי השיר על ציר הזמן
מתנגן כעת
מועדפים
מומלצים
פתח
נקה
רשימת השמעה
פתח
00:00
00:0000:00