שני שושנים

אָשִׁיר לָךְ שִׁיר עַתִּיק, נוֹשָׁן,
אָשִׁיר לָךְ זֶמֶר עַל שׁוֹשָׁן,
הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים, שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים.
הָיָה זֶה כְּבָר, רָחוֹק הַיּוֹם,
אֶחָד לָבָן, שֵׁנִי אָדֹם.

בְּנֵי-גַּן-אֶחָד, כִּשְׁנֵי אַחִים,
צִמְּחוּ עָלֶה, צִמְּחוּ חוֹחִים,
עֵת בָּא הַבֹּקֶר צְחוֹר גָּוָן
פָּקַח עֵינַיִם הַלָּבָן.
וְעֶרֶב בָּא וְרַד הַיּוֹם
עָצַם עֵינַיִם הָאָדֹם.

וּבַלֵּילוֹת וּבַלֵּילוֹת
נָשְׁבוּ רוּחוֹת בָּם קַלִּילוֹת.
כֹּה לִבְלְבוּ עַד בָּאָה יָד,
יָד שֶׁקָּטְפָה שׁוֹשָׁן אֶחָד,
וְאֵין יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם -
אֶת הַלָּבָן אוֹ הָאָדֹם.

וְרַק יוֹדְעִים כִּי הַנּוֹתָר
לִבּוֹ נִשְׁבַּר, לִבּוֹ נִשְׁבַּר,
הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים, שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים.
הָיָה זֶה כְּבָר, רָחוֹק הַיּוֹם,
אֶחָד לָבָן, שֵׁנִי אָדֹם.