תני את ידך

תְּנִי אֶת יָדֵךְ, אֲחוֹתִי, הַנִּרְגֶּשֶׁת
שֶׁמָּא תּוּכַל לְחִיצָה חֲרִישִׁית
לָךְ לְסַפֵּר אֵיךְ נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת
לָךְ, אֲהוּבָה, אֶת עַצְמָהּ לְהוֹשִׁיט.

תְּנִי אֶת יָדֵךְ, אֲחוֹתִי, וְהַבִּיטִי
אֵיךְ נִפְקָחִים לִקְרָאתֵךְ אִישׁוֹנַי
בָּם תְּשׁוּקָתִי אֲשֶׁר טֶרֶם גִּלִּיתִי
לָךְ מְצַפָּה מִתּוֹךְ יָם יְגוֹנַי.

תְּנִי אֶת יָדֵךְ, אֲחוֹתִי, וְהַשְׁעִינִי
כָּאן עַל כְּתֵפִי אֶת רֹאשֵׁךְ הַנִּסְעָר
חֶרֶשׁ אַשִּׂיחַ לָךְ אָנָּא הַרְשִׁינִי
מָה אֲהַבְתִּיךְ, יְקָרָה, זֶה מִכְּבָר.

תְּנִי אֶת יָדֵךְ וְנֵשֵׁב כְּמוֹ אֶמֶשׁ
אָנָּא, אָחוֹת, אַל תַּגִּידִי דָּבָר
אֵין מְשִׂיחִין עֵת זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
אֵין מְיַבְּשִׁים עֲיָנוֹת בַּמִּדְבָּר.