המלח שלי

כשהוא יורד לחוף בצעד לא בטוח
לבבי אליו כמו ים פתוח
משלח את גליו
כמו ים פתוח השוטף אל המדבר
כי מה יש פה לומר:

המלח שלח הוא המלאך שלי
הוא המלאך שלי.

עם ערב על החול בין רציפים ומלח
ושקיעת זהב, אני צוללת
אל התכלת בעיניו.
אני צוללת שהים הוא לה מבצר
ומה יש עוד לומר:
פזמון...

והוא אומר: כשאת מול הספינה עומדת
בשמלה קיצית, את מטרפדת
עימדי את כל הצי.
אני טרפדת מבקיעה אליו ישר
פשוט בשביל לומר:
פזמון...

ויום אחד יבוא, אפליג איתו הימה,
ועל ספינתי נקימה שמה,
את ביתי ואת ביתו.
וכך לא אצטרך לשאול אותו יותר
על מי הוא יוותר…
פזמון...