הורה נהלל

מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
אַךְ אֲנִי לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל
עַד אֲשֶׁר כָּבַשְׁתִּי
לֵב אֶחָד רָכַשְׁתִּי
שֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.

הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת
בְּנֵי הַכְּפָר הָלְכוּ אֶל הַצָּבָא
הָעֲבוֹדָה בּוֹעֶרֶת
הַבַּת לֹא מִסְתַּדֶּרֶת
וְאָנֹכִי חָשׁ לְעֶזְרָה.

הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה
כְּיָם דָּגָן סוֹעֵר
יָפָה הָיְתָה כְּאַגָּדָה
מֵאֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
וּפִי שֶׁבַע עוֹד יוֹתֵר.

נוּ, רַבּוֹתַי, נָזִיר אֵינֶנִי
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
פַּחֲדִי כָּבַשְׁתִּי
"אֲהַבְתִּיך" לָחַשְׁתִּי
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר

הִיא אָמְרָה -
תּוֹךְ רִקּוּד
הִיא נוֹתֶנֶת יָד רַק
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה -
כֵּן, אֲבָל
בַּחוּרִי נָא לֶךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַכְּלָל וֶהֱיֵה חַיָּל.

בְּעַצְמְכֶם אַתֶּם תָּבִינוּ
שֶׁזֶּה גָּרַם לִי קְצָת מוּסַר כְּלָיוֹת
אַךְ עִם בּוֹא הַלֵּיל
יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת.

הִיא דִּבְּרָה, כֻּלִּי הִקְשַׁבְתִּי
וְלִבִּי מִסְכֵּן נָפַל חָלָל
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי
וְכָעֵת אֲנִי חַיָּל
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי
בְּשֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.