כָּהָה הַשֶּׁמֶשׁ וְזִיווֹ
יָקְדוּ נְעוּרַי
עִם נֹעַם מִדְבָּרֵךְ,
שָׁוְא תְּהַתְּלִי בִּי
סוֹד עֵינַיִךְ הֵן נִגְלָה לִי
שָׂחוּ, רָמְזוּ לִי
כִּי אֲנִי דּוֹדֵךְ.
אַךְ רְאִיתִיךְ עִם עֶרֶב
וַהֲגִיגַי לָךְ טֶרֶף:
בּוֹאִי נָא
בּוֹאִי נָא
בּוֹאִי אֵלַי.