שיר האביב

פָּנָה הַגֶּשֶׁם,
חָלַף, הָלַךְ לוֹ.
עֲנַן רָקִיעַ
חָלַף, הָלַךְ לוֹ.
פְּנֵי אֲדָמָה
בְּאוֹר חַמָּה
שִׁבֳּלִים זָקְפוּ
רָאשֵׁיהֶן בַּקָּמָה.
בְּנֵי הָרִים זֶה אֶל זֶה
בָּרָמָה יְשׁוֹרֵרוּ
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם,
הֵידָד! הֵידָד!
אָבִיב הַיּוֹם.

עֲרוּץ הַנַּחַל
גַּלִּים בּוֹקֵעַ,
הוֹמֶה הַחֹרֶשׁ,
חֶדְוָה שׁוֹפֵעַ,
מוֹרִיק הַנּוֹף:
שָׂדוֹת לָרֹב,
צִבְעוֹנִים עָלוּ
בְּאֹדֶם-חֵן בַּנְּקִיקִים.
בָּעֲמָקִים פִּרְחֵי-נוֹי
זֶה אֶל זֶה יְשׁוֹרֵרוּ:
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם,
הֶאָח! הֶאָח!
אָבִיב הַיּוֹם.