בין הרים ובין סלעים קורנת שמש תם

בֵּין הָרִים וּבֵין סְלָעִים
קוֹרֶנֶת שֶׁמֶשׁ תֹּם
וּבָעֵמֶק בַּדְּשָׁאִים
נָם לוֹ גְּדִי בֶּן-יוֹם.
יָצְאָה הָאֵם לָתוּר בָּהָר
עָזְבָה אֶת בְּנָהּ יָתוֹם -
וְהַגְּדִי, הוֹי, מַר לוֹ, מַר
בָּכָה, פָּעָה עַד דֹּם.


מִמְּרוֹם הָהָר גָּחַן הַתַּן
הוֹפִיעַ כְּתוֹךְ חֲלוֹם.
"אַל תִּבְכֶּה, הוֹי, גְּדִי קָטָן,
אִמְּךָ מָסְרָה שָׁלוֹם".
אָהוֹ-אֲהָהּ! רוֹעֶה קָרָא
נֵעוֹר הַגְּדִי פִּתְאוֹם.
"מֶה-מֶה-מֶה?" הַגְּדִי עָנָה
קוֹרֶנֶת שֶׁמֶשׁ תֹּם.