באלפי ידים

אֶרֶץ מוֹלֶדֶת, עוֹדֵךְ צְעִירָה
מַה לָּךְ הוֹעִיד הֶעָתִיד?
תְּכֵלֶת שָׁמַיִם רוֹעֶפֶת שִׁירָה,
יָם אֶת חוֹפַיִךְ מֵלִיט.

אַךְ צוֹפָה הָעַיִן, הַלֵּב יֶחֱרַד:
עָנָן מִתְקָרֵב מִמַּעֲרָב.
קָדִימָה! דֶּגֶל הַחֹפֶשׁ בַּיָּד,
אָדָם מְשַׁחְרֵר אֲסוּרָיו.

אִם הַיָּד רוֹעֶדֶת, הָרֶגֶל כּוֹשְׁלָה,
עוֹד שֶׁבַע נָקוּמָה וְנֵלֵךְ.
הָרוּחַ יָשִׁיר לָנוּ שִׁיר גְּאֻלָּה
וְשַׁחַר דַּרְכֵּנוּ יְבָרֵךְ.

כָּבֵד כָּל צַעַד, כָּל שַׁעַל מַכְאוֹב,
חוֹל אֶת רַגְלֵינוּ יִדְקֹר,
אָנוּ נַדְלִיק פָּנָסִים שֶׁבָּרְחוֹב,
אָנוּ נֹאמַר - יְהִי אוֹר.

וְלִקְרַאת הַנֹּגַהּ נָסֹל מְסִלָּה,
דִּגְלֵנוּ יַמְרִיא עַד כּוֹכָבִים,
אַדְמַת מִדְבָּר עֲזוּבָה, אֲבֵלָה
נַפְרִיא גַּנִּים מֻזְהָבִים.

בְּאַלְפֵי יָדַיִם יִכֹּן הַמִּגְדָּל,
יֵעוֹר יְרַנֵּן כָּל לֵב נִרְדָּם.
אֲנַחְנוּ נָרִים אֶת רָאשֵׁינוּ אֶל עָל
כְּשֶׁמֶשׁ יָאִיר הָאָדָם.