ארצי

הִנָּךְ אַרְצִי, אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת,
הִנָּךְ עִם חִנֵּךְ, עִם הוֹדֵךְ וָתֹם;
הֲאַתְּ הִיא עַרְשִׂי, עֶרֶשׂ מוֹלֶדֶת,
אוֹ אֶחֱזָיָה אַךְ חֲלוֹם.

הִנֵּה הַתְּכֵלֶת בִּשְׁמֵי הַקְּסָמִים
הִנֵּה הָרַיִךְ הַשּׁוֹמְרִים בְּרֹאשׁ,
הִנֵּה פַּרְדֵּסִים, הִנֵּה הַכְּרָמִים,
הַתְּאֵנָה, הַתָּמָר, הַבְּרוֹשׁ.

הִנָּךְ מוֹשַׁבְתִּי עַל יַרְדֵּן קְדוּמִים,
פֹּה מַצֵּבָה עַתִּיקָה מֵאָז.
אַח, הַיַּרְדֵּן גַּלָּיו מַה הוֹמִים,
שִׁטְפּוֹ מַה יָּפֶה וָעַז!

הִנֵּה בָּתַּיִךְ כַּיּוֹנִים הַצְּחוֹרוֹת,
אֶשְׁמַע קוֹל אֶבֶן שָׁרָה מִקִּיר.
הִנֵּה בְּנוֹתַיִךְ, הַצְּנוּעוֹת, הַטְּהוֹרוֹת,
הָרוֹקְמוֹת לְעַמִּי שִׁיר.

שְׁכִינַת עַמִּי אַט מְרַחֶפֶת
מִי לֹא יַאֲזִין פַּעֲמֵי יָהּ?
לָדַעַת נַפְשִׁי כַּמָּה נִכְסֶפֶת,
אִם הַגּוֹאֵל הוֹלֵךְ וּבָא...