בקרן הרחוב

הם חולפים על פניו בבקרים בלכתם
מי לכאן, מי לשם, איש איש לדרכו.
על פניהם שעווה אפורה כחותם
פרוטתם יזרקו – ללא ניד – זה הכל.

בקרן רחוב, על מרצפת שחוקה
ליד חנותו של צלם
ניצב הוא לבד, כמו זמר נשכח –
העיוור המנגן לכולם.

צהריים – בחורף – סגריר, או גשום
בקיץ – אבק, תלבושת קלילה.
שוב אצים ורצים. הכל כה פשוט
רק הוא, המנגן עוד פורט בצליליו.
פזמון...

ובלילה. אורות של ניאון. פנסים.
ובשחוק לקולנוע. בחיבוק לנשפים.
אופנועים בטרטור, אוטובוסים נוסעים.
רק צלילי העיוור – כתמיד עייפים.
פזמון...