שיר רקוד

כַּף יָדֵךְ הוֹשִׁיטִי לִי,
אוֹר פָּנַיִךְ לִי גַּלִּי.
אוֹר פָּנַיִךְ כַּחַמָּה,
יוֹנָתִי שֶׁלִּי תַּמָּה.

יְדִידִי, קוֹלְךָ עָרֵב,
לְשִׁירְךָ עוֹנֶה הַלֵּב.
בִּלְעָדֶיךָ אֵעָצֵב,
בּוֹדֵדָה בֵיתִי אֵשֵׁב.

יַלְדָּתִי, אִמְרִי לִי "הֵן",
בַּעֲדֵךְ חַיַּי אֶתֵּן.
לָךְ לָנֶצַח אֶשָּׁבַע,
הֲשִׁיבִינִי אַהֲבָה.

אָזְנְךָ הַטֵּה בַלָּאט,
לְבָבִי סוֹדִי יִלְאַט.
אַךְ אַתָּה סוֹדִי יָדַעְתָּ,
וּלְךָ לִבִּי לָעַד.

"לִי בָּחוּר מֵרְבָבָה!"
"לִי יוֹנַת הָאַהֲבָה!"
וְאַחַת הַלֶּהָבָה –
מֵאָדָם עַד חַוָּה.