על הרכב העמסתי זקנים עשרת

עַל הָרֶכֶב הֶעֱמַסְתִּי זְקֵנִים עֲשֶׂרֶת,
כָּל הַדֶּרֶךְ נָמוּ, נָמוּ, נָחֲרוּ בְּלִי הֶרֶף.
עַל כֵּן מֵאָז אֲנִי נָדַרְתִּי:
בַּל זְקֵנִים אוֹבִיל אָמַרְתִּי –
דִּיּוֹ, סוּסָתִי! דִּיּוֹ, סוּסָתִי!

עַל הָרֶכֶב הֶעֱמַסְתִּי זְקֵנוֹת עֲשֶׂרֶת,
כָּל הַדֶּרֶךְ רָבוּ, רָבוּ, קִלְּלוּ בְּלִי הֶרֶף.
עַל כֵּן מֵאָז אֲנִי נָדַרְתִּי:
בַּל זְקֵנוֹת אוֹבִיל אָמַרְתִּי –
דִּיּוֹ, סוּסָתִי! דִּיּוֹ, סוּסָתִי!

עַל הָרֶכֶב זוֹ הַפַּעַם בַּחוּרוֹת עֲשֶׂרֶת,
כָּל הַדֶּרֶךְ שָׁרוּ, שָׁרוּ, צָחֲקוּ בְּלִי הֶרֶף.
עַל כֵּן מֵאָז אֲנִי נָדַרְתִּי:
רַק בַּחוּרוֹת אוֹבִיל אָמַרְתִּי –
דִּיּוֹ, סוּסָתִי! דִּיּוֹ, סוּסָתִי!