שיר הקברניט

עִם לֵיל חָרְפִּי הָאוֹר גִּשֵּׁשׁ בְּרֶטֶט
נִשְׁמַע חֵרוּק הָעֹגֶן הַמּוּרָד.
הַיָּם הִשְׁחִיר. אָדָם אָמַר בְּשֶׁקֶט:
"עוֹד שְׁתֵּי סִירוֹת וְאָנוּ שׁוּב בָּדָד".

שָׁם יִשָּׁאֵר אַחַד הַקַּפִּיטָנִים
וְיַמָּאִים, שְׁלֹשָׁה הֵם בְּמִסְפַּר.
אָמַר לָהֶם: "נַפְלִיגָה שׁוּב אֵי אָנָה
אוֹר כּוֹכָב דּוֹלֵק מֵעַל הַכְּפָר".

לַיָּם תְּהוֹם, לַיָּם מֶרְחָב אֵין חֵקֶר.
וּמִשְׁבָּרִים יַכּוּ עַל הַצּוּקִים.
אַךְ הוּא זָכַר מוֹלֶדֶת מִתְרַחֶקֶת,
מִפְרְשֵׂי סְפִינָה בִּלְתִּי חֻקִּית.

פָּשׁוּט הָיָה, בְּלִי כּוֹכָבִים וְסֶרֶט,
חָזוֹ חָשׂוּף, עֵינַיִם לוֹ תְּכֻלּוֹת.
לוֹ יְדִידִים הָיוּ אֵי-בַּמַּחְתֶּרֶת,
יְדִידִים רָבְצוּ עַל הַחוֹלוֹת.

אַךְ "שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה" וְשׁוּב מִתּוֹךְ הַלַּיִל
נָרִים כּוֹסוֹת לְעֹגֶן וּדְגָלִים.
הֵם יַעְגְּנוּ לְאוֹר הַיּוֹם, חֶבְרַיָּא,
תִּתְרוֹנֵן שִׁירַת הַמַּעְפִּילִים.

עַד אָז דּוּמָם, הַמְּשׁוֹטִים נָרִימָה
הַקַּבַּרְנִיט - הַלַּיִל עֶלֶט רַב...
הַקַּבַּרְנִיט מוֹסֵר שָׁלוֹם לָךְ, אִמָּא,
הִנֵּה הוּא שׁוּב מַפְלִיג לַמַּעֲרָב.