גד גדי

אַבָּא שָׁב מִן הַיָּרִיד,
קָנָה לִי רֵעַ וִידִיד;
וַאֲמַרְתֶּם : מִי וָמִי? -
גְּדִי בֶּן-עִזִּים, גָּד-גְּדִי!

גִּדְיִי קָטֹן, גִּדְיִי רַךְ
וּמִשֶּׁלֶג עוֹרוֹ צַח,
בָּא וַיִּתֵּן עֵינָיו בִּי -
גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי!

בֹּאָה נִכְרֹת שְׁנֵינוּ בְּרִית,
אַתָּה תִּהְיֶה לִי עָמִית.
גְּשָׁה וּשְׁקָה-לִי, לֹק אֶת-פִּי,
גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.

וּבְצֵאתֵנוּ אֶל הַגָּיְא
נִרְקֹד יַחַד - כֹּה לֶחָי!
עַל הֶהָרִים קַל כִּצְבִי
גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.