במקומותינו יש בית דין

בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ יֵשׁ בֵּית-דִּין
שָׁחֹר הוּא וְכָבֵד,
נִשְׁמַת אֶבְיוֹן שָׁם תֵּרָמֵס
לְלֹא עָווֹן וָחֵטְא.

לְאַט גּוֹוֵעַ שָׁם הַדַּל
בְּלִי בְּכִי וּצְעָקָה,
רַק אֲנָחָה שָׁם תַּעֲלֶה
וּבִדְמָמָה תִּשְׁקַע.

שָׁם הַמְּנַצֵּל וְתַלְיָנָיו,
שָׁם אֵין מִשְׁפָּט וָחֹק,
הָעֲבָדִים - לְהִכָּנַע,
הָעֲבָדִים - לִשְׁתֹּק.

שׁוֹתְקִים אֲנַחְנוּ, אַךְ הַדָּם
זוֹעֵק וְלֹא יֶחְדַּל,
אַתֶּם תַּרְגִּישׁוּ בִּבְשַׂרְכֶם
אֶת קִלְלַת הַדַּל.

אֲנַחְנוּ עֵדֶר מְעֻנֶּה
קָרוּעַ וְנִרְדָּף,
בַּבַּיִת אֵין שִׂמְחָה לַלֵּב
וְלֶחֶם אֵין לַטַּף.

הַקְשִׁיבוּ נָא הַתַּלְיָנִים,
עוֹד בּוֹא יָבוֹא הַקֵּץ,
וְזַעֲקַת הָאֶבְיוֹנִים
הַחוּצָה תִּתְפָּרֵץ.