שיר הכובסות

חגורתך כיבסתי
בנחל-כפור עד ערב,
הצחוק אשר בפיך
כציץ יסמין לוהט.
הוי מה מאוד חפצתי
לחיות באשד-שלג,
שהיסמין מפריח.

אבוי אישה ללא פרי-בטן!
כחול הישימון שדייך!

אמרי, אישה, אם איש-דודייך,
מעיינו שופע זרע,
למען יזמרו המים
בכותנתך הלבנה.

כותנת לך, תמת הנפש,
ספינה של כסף מרפרפת,
ורוח על חופי הנחל.

בגדי יונק שדי הבאתי
ואכבסם יפה בנחל,
למען ילמדו המים
פרקי תורה זכת-גבישים.

מן ההרים אישי יורד לו,
אלי יבוא לסעוד ליבהו,
הוא שושנה אחת יושיט לי,
אני אושיטה לו שלוש.

אור דמדומים יורד בגיא,
אישי לפת-ערבית יבוא-נא,
הגחלים, שהוא יתן לי,
אתנם בתוך עלי הדס.

יורד אישי ממרום הלילה,
אישי אל משכבי צונח
אני ציפורן ארגמן
ליד ציפורן ארגמן.

עת כי ניחר דם הקוצר מלהט,
את פרח-פרח אל זרך קולעת.
אם חורף בא יהי רחמך פתוח
לכל ציפור שנעזבה ברוח.

בין הסדינים גונחות אנחנו.
בין הסדינים שרות אנחנו.
שעה שבא אלינו גבר
עם עטרה ופת-הלחם.

וזרוע תיצמד אל זרוע.
ואור טורף את צווארנו.
עורקי הענפים ימתקו.

ואוהלי הרוח נפרשים
כל כתף הר וגבע.
ביצועי השיר על ציר הזמן
מתנגן כעת
מועדפים
מומלצים
פתח
נקה
רשימת השמעה
פתח
00:00
00:0000:00