איכה ישבה בדד

איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם--הייתה, כאלמנה; רבתי בגויים, שרתי במדינות--הייתה, למס.
סבכה תבכה בלילה, ודמעתה על לחייה--אין-לה מנחם, מכל-אוהביה: כל-ריעיה בגדו בה, היו לה לאויבים.
גלתה יהודה מעוני, ומרוב עבודה--היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח; כל-רודפיה השיגוה, בין המצרים.
דרכי ציון אבילות, מבלי באי מועד--כל-שעריה שוממין, כוהניה נאנחים; בתולותיה נוגות, והיא מר-לה.
היו צריה לראש אויביה שלו, כי-אדני הוגה על רוב-פשעיה; עולליה הלכו שבי, לפני-צר.
וייצא מבת-ציון, כל-הדרה; היו שריה, כאיילים לא-מצאו מרעה, וילכו בלא-כוח, לפני רודף.
זכרה ירושלים, ימי עונייה ומרודיה--כול מחמודיה, אשר היו מימי קדם; בנפול עמה ביד-צר, ואין עוזר לה--ראוה צרים, שחקו על משבתיה.
חטא חטאה ירושלים, על-כן לנידה הייתה; כל-מכבדיה הזילוה כי-ראו ערוותה, גם-היא נאנחה ותשב אחור.