יהלל ניב שפתינו

ושבת שם ברית עולם. לאות בינו ובינינו. לאות בנו ובינינו:
יהלל ניב שפתינו. לשם חיים באפינו. מחולל כל בדבור פה. וברצון צר יצורינו. ויום בו ממלאכתו נח. מנוחה הנחיל לנו. ושבת שם ברית עולם. לאות בינו ובינינו:
שחקים יצרו ידיו. בראשית כל אשר ברא. וארץ על פני מים. ופנתה בים ירה. ובין חשך ואור הבדיל. והבריק זהרי אורה. מאורות שם לאור עולם. ולמנות בם שנותינו:
רצנו השלמה רגע. וברא כל בניב שפה. דשאים ועצי פרי. ועץ ארז וצפצפה. וצר חיות למיניהם. וגם דגים. ועוף עפה. והכין עשבות הרים. למחיתם יכוננו:
אזי אז וחקר כל. ואיש ברא כמו צלמו. והמשילו עלי כלם. ושם משרה עלי שכמו. ונתן בו תבונת כל. להגדיל מהלל לשמו.לזאת יום יום נהלל לו. ושיר תרן לשוננו:
לענג יום שביעי אל. סגלתו הלא צוה. בפת בג טוב ויין רקח. וללבוש בו כסות נאוה. לזמר בו גבורותיו. ולשמח ברב חדוה. בכן נשמח בגיל ישע. וימלא שחוק פינו: