כמו בלדה

אִם זֵר קוֹצִים כּוֹאֵב
זֶה מַה שֶּׁאַתְּ אוֹהֶבֶת,
אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר
וְשָׁם אֶלְמַד לִכְאֹב.
וְאִם שִׁירִים אָהַבְתְּ,
רַק שֶׁכּתוּבִים בָּאֶבֶן –
בֵּין הַכֵּפִים אָגוּר
וּבַסְּלָעִים אֶכְתֹּב.

וְאָז, כְּשֶׁנִּתְכַּסֶּה
עִם הַחוֹלוֹת בַּחֹשֶךְ
וְסֵפֶר הַדְּבָרִים
בַּחֹשֶךְ יִתְכַּסֶּה,
תַּגִּידִי לִי מִלִּים
יָפוֹת מִבְּכִי וָאֹשֶר;
הוּא כַּנִרְאֶה אָהַב
אוֹתִי, הָאִישׁ הַזֶּה.