היו זמנים

יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת

וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים,
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ,
הָיוּ זְמַנִּים,
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר -
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר,
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...

וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב -
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת...

וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ - אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה,
נוּ, וּמֵאָז - הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
פזמון...

וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר
וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין
פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר
וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?...

וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק
וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים;
בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק -
אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...
פזמון...