היה היו אי פעם בחורים

הַלַּיְלָה בָּא, עָנָן עַל הַצַּמֶּרֶת,
וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז.
נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת
אֵינֶנָּהּ זֹאת מַה שֶּׁהָיְתָה אֵי-אָז.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
אַךְ גַּם לִבִּי כָּמוֹךָ נֶאֱנַח:
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר
וָכֹל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל כָּךְ.

הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים,
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים.
אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי -
אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק,
אֶחָד שְׁנְּשָׁקַנִי -
אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק.
אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי,
אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית!
אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי,
כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד.
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים,
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים.

הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים.
כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא,
כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
בָּחוּר וְטוֹב - בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב.
אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר
יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?...
פזמון...

הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת,
וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים.
וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת.
כֵּן כֵּן, אֲבָל... אֵיפֹה הַבַּחוּרִים?
אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת.
אֵיפֹה-אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי,
כִּי קַר כָּל-כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת
וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִי.
פזמון...