פרח הלילך

הַיּוֹם, אוּלַי, נִדְחֶה אֶת בּוֹא הַלַּיְלָה
וְלֹא נִשְׁאַף לְאוֹר כּוֹכָב,
הֵן לִי וְלָךְ יֵשׁ כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁאֲלָה
מִבְּלִי מִלִּים, נֵדַע זֹאת כִּי נֹאהַב.

הַיּוֹם, אוּלַי, נִדְחֶה אֶת קֵץ דַּרְכֵּנוּ
וְלֹא נִזְכֹּר כִּי סוֹף לַכֹּל.
זֶה הַמִּשְׁעוֹל, שֶׁבּוֹ דּוֹרְכוֹת רַגְלֵינוּ,
בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו הָעֶשֶׂב לֹא יִבֹּל.

שׁוֹתְקִים, נֶאֱהַב, כִּי לִי וְלָךְ
דַּי בְּלִי מִלִּים, שֶׁהֵן לְאֵלֶּה,
אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים לוֹמַר אַחֶרֶת,
כַּמָּה יָפֶה פּוֹרֵחַ הַלִּילָךְ.

הַיּוֹם, אוּלַי, נִדְחֶה אֶת הָעַצֶבֶת
אִם יָד בְּיָד בָּאוֹר נֵלֵךְ.
כִּי רוּחַ כְּפוֹר וַחֲשֵׁכָה נוֹשֶׁבֶת
רַק בַּמָּקוֹם בּוֹ לֹא שָׁמְעוּ אֶת שְׁמֵךְ.
פזמון...

הַיּוֹם, אוּלַי, נִדְחֶה בּוֹא הַשַּׁלֶּכֶת
וְלֹא יוּכַל לָבוֹא- הַסְּתָו.
דְּרָכִים רַבּוֹת, הֵן לְאָבִיב מַמְלֶכֶת,
אִם רַק אוֹתָן אוֹר חִיוּכֵךְ יֶאֱהַב.
פזמון...