ברלה ברלה צא החוצה

אי-פעם אי-אז משכבר הימים
יצאנו כל בוקר אל גן הילדים,
תלינו על בטן את תיק המזון
ביד גם אחזנו קליפת חילזון.

בבוקר נעים וטלול
בקול צורמני או צלול
פצחנו בשיר לשבלול:

ברלה ברלה צא החוצה,
ברלה ברלה צא החוצה.
ברלה עיקש,
אותך נבקש
אותך נבקש

היה בשכונה פרחחון ושמו דב –
זרק אבנים – התפרחח ברחוב.
ניפץ הוא שמשות – גם פיצח מנורות –
משך לילדה בצמות השחורות.

בכל ערב היו נקבצים
המוני פרצופים חמוצים
את דוביק, החוצה, רוצים:
פזמון...

נסעה הכיתה לטיול השנתי
רצתה לגבש בו הווי כיתתי.
היה טיולה הסתיים בכי טוב –
לולא נעלם התלמיד ברלה-דב.

לכל נתגלו העקבות
בתור של נוסעי רכבות
ששרו מול בית הכבוד:
פזמון...

וגם ב"גולני", צרות, כרגיל,
גרם ה"סולדאט", כשיצא לתרגיל,
הדגימו לכל תרגילי הסוואה –
מאז נעלמו עקבותיו בגבעה.

סורקים חיילי הסדרה
כל בור, שוחה ומערה
וככה קוראים בשירה:
פזמון...

את ברלה-דב אנו כבר מכירים,
על כל מעלליו מתקופת הנעורים.
איך שר לשבלול ומשך בצמות
איך ב"גולני" עשה מהומות.

אבל כשבציפי רצה
ידענו: זו לא הלצה –
בשיר לו הגשנו עצה:
פזמון...

נשוי הבחור – זה סופו של הלץ
וגם זה הזמר הגיע אל קץ.
לזוג היוצא אל חיים חדשים
נשלח, בקצרה איחולים נרגשים:

בעוד כתשעה ירחים
נשוב עם זרי הפרחים
ויחד נשירה אחים:
פזמון...