שיר השדה

עַל שָׂדֵנוּ רַד הָעֶרֶב
עֲלָטָה עַל נִיר וָגַן.
וּבַתֶּלֶם רַךְ הַנֶּבֶט,
עוֹד צוֹמֵחַ הַדָּגָן.

מִי יָגֵן עַל טַף שָׂדֵנוּ,
אֶת לַחְמֵנוּ מִי יִנְצֹר?
כְּנַף הַלֵּיל - מִשְׁמָר לַבֹּקֶר,
הַחֲלוֹם - חֲלוֹם מִפְתָּן לָאוֹר.

נוּמָה נִיר עֲמַל כַּפֵּינוּ,
צְפֹן הַזֶּרַע עַד יִגְדַּל.
יוֹם יָבוֹא - תָּנוּב בְּשֶׁפַע,
הַבְּרָכָה תֵּרֵד מֵעַל.

יָם שֶׁל פָּז תְּהִי שִׁבֹּלֶת
גַּל שׁוֹקֵק בְּיוֹם קָצִיר,
נוּמָה נִיר בְּחֵיק הָעֶרֶב
עַד יוּנַף יוּנַף מַגָּל בְּשִׁיר.