שיר השכור

הַדֶּרֶךְ נִרְאֵית לִי כָּל כָּךְ אֲרֻכָּה,
הַשְּׁבִיל מִתְפַּתֵּל וּבוֹרֵחַ.
אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ וְאַתְּ רְחוֹקָה -
קָרוֹב לִי יוֹתֵר הַיָּרֵחַ.

אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ וּמַה הוּא הַחֵטְא,
הֵן כָּל הָעוֹלָם מִתְנוֹעֵעַ.
יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה, אֶת זֹאת בֶּאֱמֶת,
הַפַּעַם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

רֹאשִׁי בַּשָּׁמַיִם עֲטוּר כּוֹכָבִים,
עָנָן יְכַסֵּנִי כַּיַּיִן.
אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ, אַךְ בֵּין הֶעָבִים
אוֹתָךְ לֹא מָצָאתִי עֲדַיִן.

נִתְקַלְתִּי בַּדֶּרֶךְ! שׁוֹטֵר אוֹ עַמּוּד?
עַמּוּד זֶה שִׁכּוֹר וּבֶן-חַיִל.
כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ עָזוּב וְגַלְמוּד
בְּלִי דֶּרֶךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיִל.

אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ תָּמִיד וּבְלִי סוֹף -
צוֹעֵד, מִזְדַּקֵּף וְצוֹנֵחַ.
עֲנֵנִי, מַדּוּעַ מֻתָּר לִי לִכְאֹב
וְלָמָּה אָסוּר לְהִתְנוֹעֵעַ?

וְכָךְ אֶתְנוֹעֵעַ עַד אֵין לִי עוֹד אוֹר,
עַד אֵין לְיַשֵּׁר אֶת הַבֶּרֶךְ -
וְגַם אָז לֹא תָּבִינוּ לְנֶפֶשׁ שִׁכּוֹר
אֲשֶׁר נֶאְבְּדָה לוֹ הַדֶּרֶךְ!

שָׁלוֹם, עַמּוּדִי, הֵן לֹא בִּי הֶעָווֹן,
פּוֹזֵל פָּנָסְךָ כְּמוֹ סִינִי.
עֵינַיִם הָיוּ לָהּ כְּנֹגַהּ צָפוֹן
וְלֵב כְּדַלֶּקֶת חַמְסִינִים.

שָׁלוֹם, נִתְרָאֶה עוֹד, אֶפְסַע לְאִטִּי -
דַּרְכִּי אֶת הַדֶּרֶךְ יוֹדַעַת.
אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ, אַךְ יַחַד אִתִּי
תֵּבֵל שִׁכּוֹרָה מִתְנוֹעַעַת!