יְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים
בְּגִילָה וּבְרִנָּה,
רַעַשׁ בַּגִּנָּה, רַעַשׁ בַּגִּנָּה.
לְכָל יֶלֶד פֶּרַח קָט
הַפּוֹרֵחַ בָּאָבִיב,
וְכָל יֶלֶד דָּץ וְדָץ
מִסָּבִיב וּמִסָּבִיב,
מִתְקַפֵּץ וְרָץ הַכְּבִישׁ
כֹּה חָבִיב וְכֹה פָּזִיז,
הַחִיּוּךְ הוּא אֲבִיבִי
וְשָׂמֵחַ וְעַלִּיז.
טְרָה לָה... לָה...
פזמון...
מַה יָּפֶה הַיּוֹם הַזֶּה!
חַי, צוֹמֵחַ וְדוֹמֵם
מִשְׁתַּתְּפִים בַּמַּחֲזֶה
כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם.
הוֹי, רִקְדוּ, רִקְדוּ, קְטַנִּים,
הַמִּשְׂחָק כָּל כָּךְ נָעִים,
הַפְּרָחִים גַּם הֵם עוֹנִים:
נְשַׂחֵקָה בְּמַחְבּוֹאִים.
טְרָה לָה... לָה...
פזמון...
תֶּלֶם, תֶּלֶם, עֲרוּגָה,
פֶּרַח, צֶמַח וְשִׁירִים,
הַיַּלְדוּת הָעֲנֻגָּה
דֶּרֶךְ אוֹר וְשׁוֹשַׁנִּים.
וּבְחֵיק הָאִמָּהוֹת
יְלָדִים יָנוּמוּ הַס
וְחוֹלְמִים עַל מִלְחָמוֹת,
עַל חַיָּל וְעַל טַיָּס.
טְרָה לָה... לָה...