מהעיר אל הכפר

בוקר, נוהרת שמש על בתים בקרת, גוברת
המולת העיר, ועדי-אמש לא יונח מזעף – זה געש עיר!
אבן מקיר דוהרת! סחר-מכר... קרת, עלי מנכר!
ובניר – סמטא המירי, תלם לך העירי... צאו מעיר!
הו, לכפרים! והלחם אשר על שולחני הנה הנו הגמול לעמלי.
הו, לכפרים! ושריקות-עדרים ושחוק-הטף יצהילו המשמר על גבולים.
הו, לכפרים! זה הנבט משמש ומטר ואהב יענה פרי-הילולים.
הו, לכפרים! כי נצאה מקרת ומעיר – אקרא בניר: ברכני, עמלי!