האניות עגנו במלטה עולם רחב פנים זרות

הָאֳנִיּוֹת עָגְנוּ בְּמַלְטָה
עוֹלָם רָחָב פָּנִים זָרוֹת,
אֲנִי נֶחְפַּזְתִּי אָז הַבַּיְתָה
פִּתְאוֹם עָמַד לִבִּי מִדְּפֹק.

וְהוּא הָיָה אָז כֹּה גָּבוֹהַּ
וְלִקְרָאתִי הוֹשִׁיט יָדוֹ,
אֲנִי יָדַעְתִּי גַּם יָדוֹעַ
כִּי הוּא יָבוֹא, כִּי הוּא יָבוֹא.

כִּי אֲנִי לְבָנָה וְהוּא שָׁחֹר
לָמָּה אָסְרוּ עָלַי לִבְחֹר,
כִּי הוּא שָׁחֹר וַאֲנִי לְבָנָה
לָמָּה אָסְרוּ לִי אַהֲבָה.

אָז רֶטֶט פַּחַד אֲחָזַנִי
לִבִּי הִפְלִיג כְּמוֹ בַּיָּם,
לִבִּי, לִבִּי לוֹ, מָאוּרִיצְיָנִי,
כָּל עוֹד בַּלֵּב שׁוֹתֵת הַדָּם.

אָדֹם הַדָּם כְּמוֹ הַחֶלֶד
אִם כִּי לַגּוּף צְבָעִים שׁוֹנִים,
בְּכָל מָקוֹם שָׁמַיִם תְּכֵלֶת
אוֹתָן תִּקְווֹת וְיִסּוּרִים.
פזמון...