שיר לאלף עריסות

כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בַּיָּם,
כַּמָּה חוֹל עַל חוֹף,
כַּמָּה כּוֹכָבִים יֶשְׁנָם
בִּמְרוֹמֵי אֵינְסוֹף?

אִמָּא, אִמָּא, רַק אֶחָד,
אֶחָד הוּא שִׁיר הָעֶרֶשׂ,
חֵיק הַנֹּחַם וּמִקְלָט
בּוֹ רַק, בּוֹ בִּלְבַד.

הָאָדָם הוּא כְּעוֹלָל
וַאֲנִי תִּינוֹק,
הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֶגְדַּל
וְאוֹסִיף לִצְחוֹק.

הַיָּמִים חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב,
כָּלוּ הַתִּקְווֹת,
וְהַיֶּלֶד הֶעָצוּב
מִתְבַּיֵּשׁ לִבְכּוֹת.

רַק עַל זֵכֶר שִׁיר אֶחָד
כָּל כָּךְ בּוֹכֶה הַיֶּלֶד,
רַק עַל זֵכֶר שִׁיר נֶחְמָד
שֶׁאָבַד לָעַד.

כַּמָּה פֶּלֶא, כַּמָּה סוֹד,
בָּעוֹלָם תָּמִיד,
אִם לְאֶלֶף עֲרִיסוֹת
שִׁיר אֶחָד יָחִיד.