הילדה הגלמודה

"בלי הפוגה
רודפני אי-מי.
איך, הה, אמי שלי,
אמא, אמי?
אני המחפשה אותך,
שרה בתך..."
יבב הרוחות על
שדות מתמשך.


אין אבא, נעלם,
אי-אן – מי ידע?
ענק רע כלאהו
אי-שם במצודה.
היה אותו לילה
שחור וקודר,
פניה של אמא
קודרים עוד יותר...


בתוהו היום,
בבוהו הליל,
בשנת הנדודים
זה זכרה מחלחל:
"בתי לי!" שומעה היא
את אבא צועד,
שיר ערש של אמא
בלב מהדהד:


"כאשר את עצמך
תזכי להיות אם,
ספרי לילדיך
על תלאותיהם
של אבא ואמא
נפלו ביד צר.
דבר אין לשכוח,
זכרו העבר!"