יש לי גן ובאר יש לי

יֵשׁ לִי גַּן וּבְאֵר יֵשׁ לִי
וַעֲלֵי בְּאֵרִי תָּלוּי דְּלִי
מִדֵּי שַׁבָּת בָּא מַחֲמַדִּי
מַיִם זַכִּים יֵשְׁתְּ מִכַּדִּי.

כָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן – הַס!
נָם תַּפּוּחַ וַאֲגָס
אִמִּי נָמָה, נִרְדָּם אָבִי
עֵרִים רַק אֲנִי וּלְבָבִי.

וְהַדְּלִי כִּלְבָבִי עֵר
נוֹטֵף פָּז אֶל פִּי הַבְּאֵר
נוֹטֵף פָּז וְנוֹטֵף בְּדֹלַח:
דּוֹדִי הוֹלֵךְ, דּוֹדִי הוֹלֵךְ.

הַס, בַּגַּן נִזְדַּעְזַע נוֹף –
דּוֹדִי בָּא אִם פִּרְכֵּס עוֹף?
דּוֹדִי, דּוֹדִי! – חוּשׁ מַחֲמַדִּי
אֵין בֶּחָצֵר אִישׁ מִלְּבַדִּי.