נחמה

ולכאורה עסקנו בשלנו רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלוה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות.

מי שצמא לכל מחוה של חסד,
אזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדין
שואל מאין
כן, מאין כחות לשאב.

זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה.

מי שחוה את בערת הקיץ,
לבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד הסתו.